1:1 דבר יהוה אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל׃
1:2 תחלת דבר יהוה בהושע ויאמר יהוה אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה׃
1:3 וילך ויקח את גמר בת דבלים ותהר ותלד לו בן׃
1:4 ויאמר יהוה אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל׃
1:5 והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל׃
1:6 ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם׃
1:7 ואת בית יהודה ארחם והושעתים ביהוה אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים׃
1:8 ותגמל את לא רחמה ותהר ותלד בן׃
1:9 ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם׃
1:10 והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃
1:11 ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל׃
2:1 אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃
2:2 ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃
2:3 פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃
2:4 ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה׃
2:5 כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃
2:6 לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃
2:7 ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃
2:8 והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃
2:9 לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה׃
2:10 ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי׃
2:11 והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃
2:12 והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃
2:13 ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה׃
2:14 לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה׃
2:15 ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים׃
2:16 והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי׃
2:17 והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם׃
2:18 וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח׃
2:19 וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃
2:20 וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה׃
2:21 והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השמים והם יענו את הארץ׃
2:22 והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל׃
2:23 וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי׃
3:1 ויאמר יהוה אלי עוד לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים׃
3:2 ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים׃
3:3 ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם אני אליך׃
3:4 כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים׃
3:5 אחר ישבו בני ישראל ובקשו את יהוה אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים׃
4:1 שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ׃
4:2 אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו׃
4:3 על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו׃
4:4 אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן׃
4:5 וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך׃
4:6 נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני׃
4:7 כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר׃
4:8 חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו׃
4:9 והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו׃
4:10 ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר׃
4:11 זנות ויין ותירוש יקח לב׃
4:12 עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃
4:13 על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה׃
4:14 לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט׃
4:15 אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה׃
4:16 כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃
4:17 חבור עצבים אפרים הנח לו׃
4:18 סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃
4:19 צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם׃
5:1 שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור׃
5:2 ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם׃
5:3 אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל׃
5:4 לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו׃
5:5 וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם׃
5:6 בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה ולא ימצאו חלץ מהם׃
5:7 ביהוה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם׃
5:8 תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין׃
5:9 אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה׃
5:10 היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי׃
5:11 עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו׃
5:12 ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה׃
5:13 וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור׃
5:14 כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל׃
5:15 אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני׃
6:1 לכו ונשובה אל יהוה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו׃
6:2 יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו׃
6:3 ונדעה נרדפה לדעת את יהוה כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ׃
6:4 מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך׃
6:5 על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי ומשפטיך אור יצא׃
6:6 כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעלות׃
6:7 והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי׃
6:8 גלעד קרית פעלי און עקבה מדם׃
6:9 וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו׃
6:10 בבית ישראל ראיתי שעריריה שם זנות לאפרים נטמא ישראל׃
6:11 גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי׃
7:1 כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃
7:2 ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃
7:3 ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים׃
7:4 כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו׃
7:5 יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים׃
7:6 כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃
7:7 כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי׃
7:8 אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃
7:9 אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃
7:10 וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת׃
7:11 ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃
7:12 כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃
7:13 אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃
7:14 ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃
7:15 ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע׃
7:16 ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃
8:1 אל חכך שפר כנשר על בית יהוה יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו׃
8:2 לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל׃
8:3 זנח ישראל טוב אויב ירדפו׃
8:4 הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת׃
8:5 זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין׃
8:6 כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון׃
8:7 כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעהו׃
8:8 נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו׃
8:9 כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים׃
8:10 גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים׃
8:11 כי הרבה אפרים מזבחת לחטא היו לו מזבחות לחטא׃
8:12 אכתוב לו רבו תורתי כמו זר נחשבו׃
8:13 זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו׃
8:14 וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנתיה׃
9:1 אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן׃
9:2 גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה׃
9:3 לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו׃
9:4 לא יסכו ליהוה יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה׃
9:5 מה תעשו ליום מועד וליום חג יהוה׃
9:6 כי הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם׃
9:7 באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה׃
9:8 צפה אפרים עם אלהי נביא פח יקוש על כל דרכיו משטמה בבית אלהיו׃
9:9 העמיקו שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאתם׃
9:10 כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם׃
9:11 אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון׃
9:12 כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם׃
9:13 אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל הורג בניו׃
9:14 תן להם יהוה מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צמקים׃
9:15 כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל שריהם סררים׃
9:16 הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם׃
9:17 ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים׃
10:1 גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃
10:2 חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃
10:3 כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנו׃
10:4 דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃
10:5 לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו׃
10:6 גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃
10:7 נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים׃
10:8 ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו׃
10:9 מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה׃
10:10 באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עינתם׃
10:11 ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב׃
10:12 זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את יהוה עד יבוא וירה צדק לכם׃
10:13 חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך ברב גבוריך׃
10:14 וקאם שאון בעמך וכל מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על בנים רטשה׃
10:15 ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל׃
11:1 כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני׃
11:2 קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון׃
11:3 ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים׃
11:4 בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל׃
11:5 לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב׃
11:6 וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם׃
11:7 ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם׃
11:8 איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי׃
11:9 לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר׃
11:10 אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים׃
11:11 יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם יהוה׃
11:12 סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן׃
12:1 אפרים רעה רוח ורדף קדים כל היום כזב ושד ירבה וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל׃
12:2 וריב ליהוה עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו׃
12:3 בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים׃
12:4 וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו׃
12:5 ויהוה אלהי הצבאות יהוה זכרו׃
12:6 ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל אלהיך תמיד׃
12:7 כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב׃
12:8 ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא׃
12:9 ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד׃
12:10 ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה׃
12:11 אם גלעד און אך שוא היו בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי׃
12:12 ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר׃
12:13 ובנביא העלה יהוה את ישראל ממצרים ובנביא נשמר׃
12:14 הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו׃
13:1 כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת׃
13:2 ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון׃
13:3 לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה׃
13:4 ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי׃
13:5 אני ידעתיך במדבר בארץ תלאבות׃
13:6 כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני׃
13:7 ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור׃
13:8 אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם׃
13:9 שחתך ישראל כי בי בעזרך׃
13:10 אהי מלכך אפוא ויושיעך בכל עריך ושפטיך אשר אמרת תנה לי מלך ושרים׃
13:11 אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי׃
13:12 צרור עון אפרים צפונה חטאתו׃
13:13 חבלי יולדה יבאו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמד במשבר בנים׃
13:14 מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יסתר מעיני׃
13:15 כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה׃
13:16 תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו׃
14:1 שובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך׃
14:2 קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו׃
14:3 אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום׃
14:4 ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו׃
14:5 אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון׃
14:6 ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון׃
14:7 ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון׃
14:8 אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא׃
14:9 מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם׃
